מלכים ב 17
1ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר—כי אם לפי דברי {ס}
2ויהי דבר יהוה אליו לאמר
3לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן
4והיה מהנחל תשתה ואת הערבים צויתי לכלכלך שם
5וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן
6והערבים מבאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה
7ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ {ס}
8ויהי דבר יהוה אליו לאמר
9קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך
10ויקם וילך צרפתה ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי נא לי מעט מים בכלי ואשתה
11ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך
12ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו
13ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה
14כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן (תת) יהוה גשם—על פני האדמה
15ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא (היא והוא) וביתה ימים
16כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר—כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו {פ}
17ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה
18ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני
19ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו
20ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי—הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה
21ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו
22וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי
23ויקח אליהו את הילד וירדהו מן העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך
24ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יהוה בפיך אמת {פ}