1 Samuel 20:1
וַיִּבְרַח דָּוִד מנוות בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר ׀ לִפְנֵי יְהוֹנָתָן מֶה עָשִׂיתִי מֶֽה ־ עֲוֺנִי וּמֶֽה ־ חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת ־ נַפְשִֽׁי ׃
Hebrew Tanakh (Original)
In The King James Version
In Context
Cross References
1 Samuel 12:3הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת ־ שׁוֹר ׀ מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת ־ מִי עָשַׁקְתִּי אֶת ־ מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד ־ מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶֽם ׃
1 Samuel 19:18וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל ־ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד ־ לוֹ אֵת כָּל ־ אֲשֶׁר עָֽשָׂה ־ לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בנוית ׃
1 Samuel 20:32וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת ־ שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָֽׂה ׃
1 Samuel 24:9וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי ־ כֵן וַיֵּצֵא מן ־ המערה וַיִּקְרָא אַֽחֲרֵי ־ שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַֽחֲרָיו וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ ׃ ס
1 Samuel 24:12וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת ־ כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת ־ כְּנַף מְעִֽילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא ־ חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת ־ נַפְשִׁי לְקַחְתָּֽהּ ׃
1 Samuel 26:18וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה ־ בְּיָדִי רָעָֽה ׃
Matthew Henry on 1 Samuel 20:1
David, having several times narrowly escaped Saul's fury, begins to consider at last whether it may not be necessary for him to retire into the country and to take up arms in his own defence. But he will not do so daring a thing without consulting his faithful friend Jonathan; how he did this, and what passed between them, we have an account in this chapter, where we have as surprising instances of supernatural love as we had in the chapter before of unnatural hatred. I. David complains to Jonathan of his present… Read the whole commentary →