2 Kings 4:1
וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵֽי ־ הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל ־ אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ־ יְהוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת ־ שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִֽים ׃
Hebrew Tanakh (Original)
In The King James Version
In Context
Cross References
Genesis 22:12וַיֹּאמֶר אַל ־ תִּשְׁלַח יָֽדְךָ אֶל ־ הַנַּעַר וְאַל ־ תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי ׀ עַתָּה יָדַעְתִּי כִּֽי ־ יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת ־ בִּנְךָ אֶת ־ יְחִידְךָ מִמֶּֽנִּי ׃
Leviticus 25:48אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה ־ לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶֽנּוּ ׃
1 Samuel 22:2וַיִּֽתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל ־ אִישׁ מָצוֹק וְכָל ־ אִישׁ אֲשֶׁר ־ לוֹ נֹשֶׁא וְכָל ־ אִישׁ מַר ־ נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִֽישׁ ׃
1 Kings 20:35וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל ־ רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהוָה הַכֵּינִי נָא וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתֽוֹ ׃
2 Kings 2:5וַיִּגְּשׁוּ בְנֵֽי ־ הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר ־ בִּֽירִיחוֹ אֶל ־ אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת ־ אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם ־ אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשֽׁוּ ׃
2 Kings 2:15וַיִּרְאֻהוּ בְנֵֽי ־ הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר ־ בִּֽירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל ־ אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ ־ לוֹ אָֽרְצָה ׃
Matthew Henry on 2 Kings 4:1
Great service Elisha had done, in the foregoing chapter, for the three kings: to his prayers and prophecies they owed their lives and triumphs. One would have expected that the next chapter would tell us what honours and what dignities were conferred on Elisha for this, that he should immediately be preferred at court, and made prime-minister of state, that Jehoshaphat should take him home with him, and advance him in his kingdom. No, the wise man delivered the army, but no man remembered the wise man, Eccl. ix.… Read the whole commentary →