Deuteronomy 14:1
בָּנִים אַתֶּם לַֽיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּֽדְדוּ וְלֹֽא ־ תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵֽת ׃
Hebrew Tanakh (Original)
In The King James Version
In Context
Cross References
Genesis 6:4הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַֽחֲרֵי ־ כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָֽאֱלֹהִים אֶל ־ בְּנוֹת הָֽאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּֽׁם ׃ פ
Leviticus 19:27לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶֽךָ ׃
Leviticus 21:5לֹֽא ־ יקרחה קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָֽטֶת ׃
Psalms 82:6אֲֽנִי ־ אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶֽם ׃
Jeremiah 3:19וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן ־ לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם וָאֹמַר אָבִי תקראו ־ לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תשובו ׃
Jeremiah 31:9בִּבְכִי יָבֹאוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים אֽוֹבִילֵם אֽוֹלִיכֵם אֶל ־ נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּֽי ־ הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הֽוּא ׃ ס
Matthew Henry on Deuteronomy 14:1
Moses in this chapter teaches them, I. To distinguish themselves from their neighbours by a singularity, 1. In their mourning, ver. 1, 2 . 2. In their meat, ver. 3-21 . II. To devote themselves unto God, and, in token of that, to give him his dues out of their estates, the yearly tithe, and that every third year, for the maintenance of their religious feasts, the Levites, and the poor, ver. 22 , &c. Read the whole commentary →