Deuteronomy 20:1
כִּֽי ־ תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל ־ אֹיְבֶיךָ וְֽרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּֽי ־ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּֽעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם ׃
Hebrew Tanakh (Original)
In The King James Version
In Context
2וְהָיָה כְּקָֽרָבְכֶם אֶל ־ הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל ־ הָעָֽם ׃
Cross References
Genesis 26:3גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶֽהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּֽי ־ לְךָ וּֽלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת ־ כָּל ־ הָֽאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִֽמֹתִי אֶת ־ הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִֽיךָ ׃
Numbers 10:9וְכִֽי ־ תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל ־ הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹֽהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶֽם ׃
Deuteronomy 1:29וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא ־ תַֽעַרְצוּן וְֽלֹא ־ תִֽירְאוּן מֵהֶֽם ׃
Deuteronomy 3:21וְאֶת ־ יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל ־ אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּֽן ־ יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל ־ הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָֽׁמָּה ׃
Deuteronomy 7:21לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּֽי ־ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָֽא ׃
Deuteronomy 31:6חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל ־ תִּֽירְאוּ וְאַל ־ תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶֽךָּ ׃ פ
Matthew Henry on Deuteronomy 20:1
This chapter settles the militia, and establishes the laws and ordinances of war, I. Relating to the soldiers. 1. Those must be encouraged that were drawn up to battle, ver. 1-4 . 2. Those must be dismissed and sent back again whose private affairs called for their attendance at home ( ver. 5-7 ), or whose weakness and timidity unfitted them for service in the field, ver. 8, 9 . II. Relating to the enemies they made war with. 1. The treaties they must make with the cities that were far off, ver. 10-15 . 2. The… Read the whole commentary →