Deuteronomy 33:1

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת ־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתֽוֹ ׃

Hebrew Tanakh (Original)

In The King James Version

And this is the blessing, wherewith Moses the man of God blessed the children of Israel before his death.

In Context

2וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִֽימִינוֹ אשדת לָֽמוֹ ׃

Read all of Deuteronomy 33

Cross References

Genesis 27:4וַעֲשֵׂה ־ לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמֽוּת ׃

Genesis 49:1וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל ־ בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָֽסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר ־ יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִֽים ׃

Joshua 14:6וַיִּגְּשׁוּ בְנֵֽי ־ יְהוּדָה אֶל ־ יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן ־ יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶֽת ־ הַדָּבָר אֲשֶׁר ־ דִּבֶּר יְהוָה אֶל ־ מֹשֶׁה אִישׁ ־ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵֽעַ ׃

1 Samuel 2:27וַיָּבֹא אִישׁ ־ אֱלֹהִים אֶל ־ עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל ־ בֵּית אָבִיךָ בִּֽהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹֽה ׃

1 Kings 13:1וְהִנֵּה ׀ אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר יְהוָה אֶל ־ בֵּֽית ־ אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל ־ הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִֽיר ׃

1 Chronicles 23:14וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל ־ שֵׁבֶט הַלֵּוִֽי ׃

Matthew Henry on Deuteronomy 33:1

Yet Moses has not done with the children of Israel; he seemed to have taken final leave of them in the close of the foregoing chapter, but still he has something more to say. He had preached them a farewell sermon, a very copious and pathetic discourse. After sermon he had given out a psalm, a long psalm; and now nothing remains but to dismiss them with a blessing; that blessing he pronounces in this chapter in the name of the Lord, and so leaves them. I. He pronounces them all blessed in what God had done for… Read the whole commentary →

This Verse In Other Editions

Study Deuteronomy 33:1