Deuteronomy 5:1
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל ־ כָּל ־ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת ־ הַחֻקִּים וְאֶת ־ הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָֽם ׃
Hebrew Tanakh (Original)
In The King James Version
In Context
2יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵֽב ׃
Cross References
Deuteronomy 1:1אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל ־ כָּל ־ יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּֽעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּֽין ־ פָּארָן וּבֵֽין ־ תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָֽב ׃
Deuteronomy 4:5רְאֵה ׀ לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּֽהּ ׃
Deuteronomy 11:1וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֺתָיו כָּל ־ הַיָּמִֽים ׃
Deuteronomy 17:19וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל ־ יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ־ יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶֽת ־ כָּל ־ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת ־ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָֽם ׃
Deuteronomy 29:2הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵֽם ׃
Joshua 1:8לֹֽא ־ יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל ־ הַכָּתוּב בּוֹ כִּי ־ אָז תַּצְלִיחַ אֶת ־ דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּֽיל ׃
Matthew Henry on Deuteronomy 5:1
In this chapter we have the second edition of the ten commandments. I. The general intent of them; they were in the nature of a covenant between God and Israel, ver. 1-5 . II. The particular precepts are repeated ( ver. 6-21 ), with the double delivery of them, both by word and writing, ver. 22 . III. The settling of the correspondence thenceforward between God and Israel, by the mediation and ministry of Moses. 1. It was Israel's humble petition that it might be so, ver. 23-27 . 2. It was God's gracious grant… Read the whole commentary →