שמואל ב 2
1ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך
2אין קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו
3אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא (ולו) נתכנו עללות
4קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל
5שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה
6יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל
7יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם
8מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל
9רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש
10יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם—יהוה ידין אפסי ארץ ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו {פ}
11וילך אלקנה הרמתה על ביתו והנער היה משרת את יהוה את פני עלי הכהן
12ובני עלי בני בליעל לא ידעו את יהוה
13ומשפט הכהנים את העם—כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו
14והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור—כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשלה
15גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי
16ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו (לא) כי עתה תתן—ואם לא לקחתי בחזקה
17ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה
18ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד
19ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה—בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים
20וברך עלי את אלקנה ואת אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקומו
21כי פקד יהוה את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם יהוה {ס}
22ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מועד
23ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה
24אל בני כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם יהוה
25אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא איש מי יתפלל לו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ יהוה להמיתם
26והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם יהוה וגם עם אנשים {פ}
27ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה
28ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל
29למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי
30לכן נאם יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יהוה חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו
31הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך—מהיות זקן בביתך
32והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל ולא יהיה זקן בביתך כל הימים
33ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים
34וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך—אל חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם
35והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים
36והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות—לאכל פת לחם {פ}