צפניה 2
1התקוששו וקושו—הגוי לא נכסף
2בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה—בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה
3בקשו את יהוה כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה—אולי תסתרו ביום אף יהוה
4כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר {ס}
5הוי ישבי חבל הים—גוי כרתים דבר יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב
6והיתה חבל הים נות כרת רעים—וגדרות צאן
7והיה חבל לשארית בית יהודה—עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון—כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב שבותם (שביתם)
8שמעתי חרפת מואב וגדפי בני עמון—אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם
9לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום
10זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על עם יהוה צבאות
11נורא יהוה עליהם כי רזה את כל אלהי הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים
12גם אתם כושים חללי חרבי המה
13ויט ידו על צפון ויאבד את אשור וישם את נינוה לשממה ציה כמדבר
14ורבצו בתוכה עדרים כל חיתו גוי—גם קאת גם קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה
15זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה—כל עובר עליה ישרק יניע ידו {פ}