האיגרת הראשונה אל הקורינתים 8
1וְעַל־דְּבַר אֱלִילִים הֵן נוֹדַע כִּי יֶשׁ־דַּעַת לְכֻלָּנוּ אַךְ דַּעַת תוֹסִיף גַּאֲוָה וְאַהֲבָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ׃
2כִּי יַחְשָׁב־אִישׁ ךִּ־הוּא נְבוֹן דָּבָר עוֹד לֹא־יָבִין דָּבָר לַאֲשֻׁרוֹ כַּאֲשֶׁר נָכוֹן־לוֹ׃
3אֲבָל אִם־יֶאֱהַב אֶת־אֱלֹהִים אֱלֹהִים הוּא יְבוֹנְנֵהוּ׃
4וְעַל־דִּבְרַת אֹכֶל מִזִּבְחֵי הָאֱלִילִים יָדַעְנוּ כִּי־אֱלִיל כְּאַיִן הוּא בָּעוֹלָם וְכִי אֵין אֱלֹהִים זוּלָתִי אֶחָד׃
5וְאַף כִּי־יֵשׁ נִקְרָאִים אֱלֹהִים אִם־בַּשָּׁמַיִם וְאִם־בָּאָרֶץ כְּמוֹ הֵם אֱלֹהִים רַבִּים וַאֲדֹנִים רַבִּים׃
6בְּכָל־זֹאת לָנוּ רַק־אֱלֹהִים אֶחָד הוּא אֲבִי־עַד אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הַכֹּל וְלוֹ אֲנָחְנוּ וְאָדוֹן אֶחָד יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הַכֹּל עַל־יָדוֹ וְעַל־יָדוֹ גַּם־אֲנָחְנוּ׃
7אַךְ לֹא כֻלָּם קָנוּ הַדַּעַת הַזֹּאת כִּי־יֵשׁ אֲשֶׁר לִבָּם פֹּנֶה אֶל־אֱלִילִים עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וְאֹכְלִים מִזִּבְחָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לֶאֱלִיל עַד־אֲשֶׁר לִבָּם הַנָּבוּב יִטַּמָּא׃
8וְהִנֵּה אֹכֶל לֹא יְקָרְבֵנוּ אֶל־אֱלֹהִים אִם־לֹא נֹאכַל לֹא יְבוֹאֵנוּ חֶסֶר וְאִם־נֹאכַל לֹא־נִמְצָא יִתְרוֹן׃
9אַךְ הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן־תִּתֵּן שְׁרִירוּת לִבְּכֶם מִכְשׁוֹל לְאֵין אוֹנִים׃
10כִּי אִם־אַתָּה אִישׁ דַּעַת וְתֵשֵׁב אֶל־הַשֻּׁלְחָן בְּהֵיכַל הָאֱלִילִים הֲלֹא רֹאֲךָ חֲסַר אוֹנִים יְפֻתֶּה בִלְבָבוֹ לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי הָאֱלִילִים׃
11וּבְכֵן בְּיִתְרוֹן דַעְתְּךָ יֹאבַד אָחִיךָ חֲסַר אוֹנִים אֲשֶׁר נָתַן הַמָּשִׁיחַ נַפְשׁוֹ בַּעֲדוֹ׃
12וְאִם־כָּכָה אַתֶּם חֹטְאִים לַאֲחֵיכֶם וּתְדַכְּאוּ אֶת־לִבָּם הַנָּבוּב לַמָּשִׁיחַ אַתֶּם חֹטְאִים׃
13עַל־כֵּן אִם־מַאֲכָלִי יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ לְאָחִי לֹא־אֹכַל בָּשָׂר לְעוֹלָם פֶּן־אָחִי יִוָּקֶשׁ־בּוֹ׃