ספר נחמיה 4
1ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחמות ירושלם—כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד
2ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה
3ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם
4ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה
5ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה
6ויהי כאשר באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקמות אשר תשובו עלינו
7ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה—בצחחיים (בצחחים) ואעמיד את העם למשפחות עם חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם
8וארא ואקום ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם—אל תיראו מפניהם את אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם {פ}
9ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלהים את עצתם ונשוב (ונשב) כלנו אל החומה איש אל מלאכתו
10ויהי מן היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים—אחרי כל בית יהודה
11הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח
12והבונים—איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי
13ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם—המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו
14במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו
15ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים
16גם בעת ההיא אמרתי לעם—איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה
17ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי—אין אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים {ס}