שמואל א 1
1ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב—הוא ואשתו ושני בניו
2ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים—מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם
3וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה
4וישאו להם נשים מאביות—שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים
5וימתו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה
6ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב—כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם
7ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה
8ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה (יעש) יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי
9יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה
10ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך
11ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים
12שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה—גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים
13הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם—כי יצאה בי יד יהוה
14ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה
15ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך
16ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין—עמך עמי ואלהיך אלהי
17באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף—כי המות יפריד ביני ובינך
18ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה
19ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי
20ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד
21אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי
22ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים