ספר שופטים 21
1ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה
2ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול
3ויאמרו—למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד
4ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עלות ושלמים {פ}
5ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל יהוה המצפה לאמר—מות יומת
6וינחמו בני ישראל אל בנימן אחיו ויאמרו נגדע היום שבט אחד מישראל
7מה נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו ביהוה לבלתי תת להם מבנותינו לנשים
8ויאמרו—מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל יהוה המצפה והנה לא בא איש אל המחנה מיביש גלעד—אל הקהל
9ויתפקד העם והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד
10וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש—מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף
11וזה הדבר אשר תעשו כל זכר וכל אשה ידעת משכב זכר—תחרימו
12וימצאו מיושבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר ויבאו אותם אל המחנה שלה אשר בארץ כנען {פ}
13וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימן אשר בסלע רמון ויקראו להם שלום
14וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא מצאו להם כן
15והעם נחם לבנימן כי עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל
16ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימן אשה
17ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל
18ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים—מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן {ס}
19ויאמרו הנה חג יהוה בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה—ומנגב ללבונה
20ויצו (ויצוו) את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים
21וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן
22והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לרוב (לריב) אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם—כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו {ס}
23ויעשו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם
24ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו {פ}
25בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה {ש}