ספר ישעיהו 14
1כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב
2ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם {ס}
3והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך—ומן העבדה הקשה אשר עבד בך
4ונשאת המשל הזה על מלך בבל—ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה
5שבר יהוה מטה רשעים—שבט משלים
6מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך
7נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה
8גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו
9שאול מתחת רגזה לך—לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ—הקים מכסאותם כל מלכי גוים
10כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת
11הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה
12איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים
13ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה—ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון
14אעלה על במתי עב אדמה לעליון
15אך אל שאול תורד אל ירכתי בור
16ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות
17שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה
18כל מלכי גוים כלם—שכבו בכבוד איש בביתו
19ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב—לבש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס
20לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים
21הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים
22וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד—נאם יהוה
23ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות {ס}
24נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום
25לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור
26זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים
27כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה {פ}
28בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה
29אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף
30ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג
31הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו
32ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו {פ}