ספר יחזקאל 7
1ויהי דבר יהוה אלי לאמר
2ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל—קץ בא הקץ על ארבעת (ארבע) כנפות הארץ
3עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך
4ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה {פ}
5כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה
6קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה
7באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה—ולא הד הרים
8עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך
9ולא תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה
10הנה היום הנה באה יצאה הצפרה—צץ המטה פרח הזדון
11החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם—ולא נה בהם
12בא העת הגיע היום—הקונה אל ישמח והמכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה
13כי המכר אל הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי חזון אל כל המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו
14תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל כל המונה
15החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו
16ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות—איש בעונו
17כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים
18וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה
19כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה—כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה
20וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על כן נתתיו להם לנדה
21ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוה (וחללוהו)
22והסבותי פני מהם וחללו את צפוני ובאו בה פריצים וחללוה {פ}
23עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס
24והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם
25קפדה בא ובקשו שלום ואין
26הוה על הוה תבוא ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא—ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים
27המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אתם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי אני יהוה {פ}