ספר ירמיהו 32
1הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה בשנת (בשנה) העשרית לצדקיהו מלך יהודה—היא השנה שמנה עשרה שנה לנבוכדראצר
2ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית מלך יהודה
3אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר יהוה הנני נתן את העיר הזאת ביד מלך בבל ולכדה
4וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך בבל ודבר פיו עם פיו ועיניו את עינו תראינה
5ובבל יולך את צדקיהו ושם יהיה עד פקדי אתו נאם יהוה כי תלחמו את הכשדים לא תצליחו {פ}
6ויאמר ירמיהו היה דבר יהוה אלי לאמר
7הנה חנמאל בן שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את שדי אשר בענתות—כי לך משפט הגאלה לקנות
8ויבא אלי חנמאל בן דדי כדבר יהוה אל חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את שדי אשר בענתות אשר בארץ בנימין כי לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה לך ואדע כי דבר יהוה הוא
9ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דדי אשר בענתות ואשקלה לו את הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף
10ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים
11ואקח את ספר המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי
12ואתן את הספר המקנה אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה—לעיני כל היהודים הישבים בחצר המטרה
13ואצוה את ברוך לעיניהם לאמר
14כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי חרש—למען יעמדו ימים רבים {ס}
15כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת {פ}
16ואתפלל אל יהוה אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה לאמר
17אהה אדני יהוה הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר
18עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו
19גדל העצה ורב העליליה—אשר עיניך פקחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו
20אשר שמת אתות ומפתים בארץ מצרים עד היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה לך שם כיום הזה
21ותצא את עמך את ישראל מארץ מצרים—באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול
22ותתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם לתת להם—ארץ זבת חלב ודבש
23ויבאו וירשו אתה ולא שמעו בקולך ובתרותך (ובתורתך) לא הלכו—את כל אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל הרעה הזאת
24הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה
25ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים {ס}
26ויהי דבר יהוה אל ירמיהו לאמר
27הנה אני יהוה אלהי כל בשר—הממני יפלא כל דבר
28לכן כה אמר יהוה הנני נתן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל—ולכדה
29ובאו הכשדים הנלחמים על העיר הזאת והציתו את העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאלהים אחרים—למען הכעסני
30כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני—מנערתיהם כי בני ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם—נאם יהוה
31כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה—להסירה מעל פני
32על כל רעת בני ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם
33ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר
34וישימו שקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו—לטמאו
35ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנם להעביר את בניהם ואת בנותיהם למלך אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת—למען החטי את יהודה {ס}
36ועתה לכן כה אמר יהוה אלהי ישראל אל העיר הזאת—אשר אתם אמרים נתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר
37הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל המקום הזה והשבתים לבטח
38והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים
39ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים—לטוב להם ולבניהם אחריהם
40וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי
41וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת—בכל לבי ובכל נפשי {ס}
42כי כה אמר יהוה כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת—כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דבר עליהם
43ונקנה השדה בארץ הזאת—אשר אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים
44שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם יהוה {פ}