ספר ירמיהו 51
1כה אמר יהוה הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי—רוח משחית
2ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה
3אל ידרך ידרך () הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה—החרימו כל צבאה
4ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה
5כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו—מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל
6נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו—אל תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה—גמול הוא משלם לה
7כוס זהב בבל ביד יהוה—משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהללו גוים
8פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה—אולי תרפא
9רפאנו את בבל ולא נרפתה—עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים
10הוציא יהוה את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה יהוה אלהינו {ס}
11הברו החצים מלאו השלטים—העיר יהוה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו
12אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר—הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זמם יהוה—גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל
13שכנתי (שכנת) על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך
14נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד {ס}
15עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים
16לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו
17נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם
18הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו
19לא כאלה חלק יעקוב כי יוצר הכל הוא—ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו {פ}
20מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות
21ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו
22ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה
23ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים
24ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון—לעיניכם נאם יהוה {ס}
25הנני אליך הר המשחית נאם יהוה המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שרפה
26ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם יהוה
27שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים—השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר
28קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו
29ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב
30חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות—נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה
31רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד—להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה
32והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו {ס}
33כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה
34אכלנו (אכלני) הממנו (הממני) נבוכדראצר מלך בבל הציגנו (הציגני) כלי ריק בלענו (בלעני) כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו (הדיחני)
35חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם {ס}
36לכן כה אמר יהוה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך והחרבתי את ימה והבשתי את מקורה
37והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב
38יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות
39בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו—נאם יהוה
40אורידם ככרים לטבוח—כאילים עם עתודים
41איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים
42עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה
43היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם
44ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים גם חומת בבל נפלה
45צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו—מחרון אף יהוה
46ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל
47לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכל ארצה תבוש וכל חלליה יפלו בתוכה
48ורננו על בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא לה השודדים נאם יהוה
49גם בבל לנפל חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ
50פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את יהוה וירושלם תעלה על לבבכם
51בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יהוה {פ}
52לכן הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על פסיליה ובכל ארצה יאנק חלל
53כי תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה—נאם יהוה {ס}
54קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים
55כי שדד יהוה את בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם
56כי בא עליה על בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם
57והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם המלך—יהוה צבאות שמו {ס}
58כה אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו {ס}
59הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה
60ויכתב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל—אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתבים אל בבל
61ויאמר ירמיהו אל שריה כבאך בבל—וראית וקראת את כל הדברים האלה
62ואמרת יהוה אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה
63והיה ככלתך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת
64ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה—ויעפו עד הנה דברי ירמיהו {פ}