ספר ירמיהו 4
1אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד
2ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו {ס}
3כי כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים
4המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה—מפני רע מעלליכם
5הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו (תקעו) שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר
6שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון—ושבר גדול
7עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו—לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב
8על זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא שב חרון אף יהוה ממנו {פ}
9והיה ביום ההוא נאם יהוה יאבד לב המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנבאים יתמהו {ס}
10ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הנפש
11בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפים במדבר דרך בת עמי—לוא לזרות ולוא להבר
12רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם
13הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו—קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו
14כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך
15כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים
16הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על ערי יהודה קולם
17כשמרי שדי היו עליה מסביב כי אתי מרתה נאם יהוה
18דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך {פ}
19מעי מעי אחולה (אחילה) קירות לבי המה לי לבי—לא אחרש כי קול שופר שמעתי (שמעת) נפשי תרועת מלחמה
20שבר על שבר נקרא כי שדדה כל הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי
21עד מתי אראה נס—אשמעה קול שופר {פ}
22כי אויל עמי אותי לא ידעו—בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו
23ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם
24ראיתי ההרים והנה רעשים וכל הגבעות התקלקלו
25ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו
26ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נתצו מפני יהוה—מפני חרון אפו {ס}
27כי כה אמר יהוה שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה
28על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל—על כי דברתי זמתי ולא נחמתי ולא אשוב ממנה
29מקול פרש ורמה קשת ברחת כל העיר—באו בעבים ובכפים עלו כל העיר עזובה ואין יושב בהן איש
30ואתי (ואת) שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך—לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו
31כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה—קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים {פ}