ספר ירמיהו 48
1למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה
2אין עוד תהלת מואב—בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב
3קול צעקה מחרונים—שד ושבר גדול
4נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה (צעיריה)
5כי מעלה הלחות (הלחית) בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו
6נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר
7כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש (כמוש) בגולה כהניו ושריו יחד (יחדו)
8ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר—אשר אמר יהוה
9תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן
10ארור עשה מלאכת יהוה—רמיה וארור מנע חרבו מדם
11שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר {ס}
12לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו
13ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם
14איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה
15שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך—יהוה צבאות שמו
16קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד
17נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז—מקל תפארה
18רדי מכבוד ישבי (ושבי) בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך
19אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה
20הביש מואב כי חתה הילילי (הילילו) וזעקי (וזעקו) הגידו בארנון כי שדד מואב
21ומשפט בא אל ארץ המישר—אל חלון ואל יהצה ועל מופעת (מיפעת)
22ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים
23ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון
24ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב—הרחקות והקרבות
25נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה—נאם יהוה
26השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא
27ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה (נמצא) כי מדי דבריך בו תתנודד
28עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת
29שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו
30אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו
31על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה
32מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו—על קיצך ועל בצירך שדד נפל
33ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי—לא ידרך הידד הידד לא הידד
34מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם—מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו
35והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו
36על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו
37כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק
38על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו—נאם יהוה
39איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו {ס}
40כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב
41נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה
42ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל
43פחד ופחת ופח—עליך יושב מואב נאם יהוה
44הניס (הנס) מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה
45בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון
46אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה
47ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב {ס}