ספר ירמיהו 49
1לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם יורש אין לו—מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב
2לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה
3הילילי חשבון כי שדדה עי צעקנה בנות רבה—חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו
4מה תתהללי בעמקים—זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי
5הנני מביא עליך פחד נאם אדני יהוה צבאות—מכל סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד
6ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון—נאם יהוה {פ}
7לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם
8נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו
9אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים
10כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו
11עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנותיך עלי תבטחו {ס}
12כי כה אמר יהוה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה
13כי בי נשבעתי נאם יהוה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם
14שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה
15כי הנה קטן נתתיך בגוים—בזוי באדם
16תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה
17והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכותה
18כמהפכת סדם ועמרה ושכניה—אמר יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם
19הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן—כי ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני {ס}
20לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם
21מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים סוף נשמע קולה
22הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה {פ}
23לדמשק בושה חמת וארפד—כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל
24רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה
25איך לא עזבה עיר תהלה (תהלת)—קרית משושי
26לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות
27והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד {פ}
28לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור (נבוכדראצר) מלך בבל—כה אמר יהוה קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם
29אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב
30נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור—נאם יהוה כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם (עליכם) מחשבה
31קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח—נאם יהוה לא דלתים ולא בריח לו בדד ישכנו
32והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוח קצוצי פאה ומכל עבריו אביא את אידם נאם יהוה
33והיתה חצור למעון תנים שממה—עד עולם לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם {ס}
34אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיה מלך יהודה—לאמר
35כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם
36והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נדחי עולם (עילם)
37והחתתי את עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את חרון אפי—נאם יהוה ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם
38ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם יהוה
39והיה באחרית הימים אשוב (אשיב) את שבית (שבות) עילם—נאם יהוה {פ}